מה יש בשם?

בואו, לא חשבתם שאני אעבור בשתיקה על ערב זה, שבו היארצייט הלועזי של יוליוס קיסר נקרה על דרכו של היארצייט העברי של נתן אלתרמן. החיבור ביניהם אקטואלי כתמיד, ואפילו קשור להומור. אלתרמן, כידוע תרגם בכישרון רב את המחזה "יוליוס קיסר" מאת החבר ויליאם, שעוסק בדיקטטור, בהדחתו הבלתי-הפיכה, ובזעם האספסוף. אלו תופעות שלא מוכרות במחוזותינו, ולא בהן נעסוק, כי אם בהומור המסויים השזור ביצירה.

המחזה מבוסס על אירועים היסטוריים, ונשען לא מעט על ההיסטוריון סווטניוס, שמספר על התנהגות האספסוף לאחר הרצחו של קיסר. בדרכם להלווייתו, הם נתקלו במשורר הלביוס קינה, אבל טעו לחשוב שהוא קינה אחר, קורנליוס קינה, שהיה מעורב ברצח, ועשו בו שפטים.

לא מחזאי כשייקספיר, שאחד ממחזותיו הראשונים היה "קומדיה של טעויות", יראה כזו הרמה להנחתה ויוותר על ההזדמנות לחגוג על הארוע. הנה קטע השיא מהמפגש בין קינה לאספסוף, שמתכנס לבדיחת למה-אין-לך-כובע מהסוג הקטלני:

אזרח ג': שמך אדוני, באמונה.

צינה: באמונה, שמי צינה.

אזרח א': קרעוהו לגזרים, מן הקושרים הוא.

צינה: אני צינה המשורר, אני צינה המשורר.

אזרח ד': קרעוהו לגזרים על חרוזיו הרעים. קרעוהו לגזרים על חרוזיו הרעים.

צינה: לא צינה הקושר אני.

אזרח ד': אין זה משנה ולא כלום. צינה – זה שמו. רק נעקור את שמו מליבו וילך לו לדרכו.

אמנם הפאנץ' קצת ברוטלי, אבל אין ספק ששייקספיר מיצה את הפוטנציאל הקומי הגלום בחילופי זהויות. הבה ננצל את ההזדמנות לסקר של יצירות משעשעות של חילופי זהויות. האם צחקתם מקוני למל, פעמיים בוסקילה או אולי מבן המלך והעני? או שמא התמוגגתם דווקא מגרסת הנונסנס של החמישיה הקאמרית? אשמח לשמוע איפה בלבול בשמות פוגש אתכם באמנות או בכלל.

ולא, לאוחזת-ענף-עץ-השקד זה לא היה קורה.