לפני שבועיים וחצי עמדתי לי רעב, מזיע, כפוף ומוטרד. מאד מוטרד. הרעב והזיעה היו מובנים מאליהם. ככה זה כשמתפללים ביום כיפור שְׁרָבִי במניין חצר. גם הגו הכפוף התאים לנסיבות. הרי אמרתי את הוידוי הגדול, שבו כידוע מתכופפים, מכים על החזה ומונים רשימה אלפביתית של עשרות חטאים, שנעים על הספקטרום בין רכילות לגילוי עריות ואף חילול השם. זו לא הפעם הראשונה שאמרתי את הוידוי הגדול, והוא לא חדש לי. הרי אומרים אותו כל שנה בכל יום כיפור (או עם אדם בעת גסיסתו, וגם את זה, אגב, הספקתי לעשות בשנה הח