חלום עליכם

מכירים את זה שאתם מתעוררים מחלום בתחושה של שעשוע? שאתם נזכרים בו וחושבים שהוא היה ממש מצחיק ואתם מקווים שתיפגשו עם החלום הזה בשידורים חוזרים. מכירים? אם כן, אז אשריכם. כי אני לא.

חלמתי לא מעט חלומות מוזרים, מפחידים מעניינים ומספקים, אבל בקושי זכורים לי חלומות משעשעים. למה זה המצב? הרי הומור הוא חלק מהחיים שלנו. למה הוא פחות נוכח בחלומות?

הואיל ומדובר בפתרון חלומות, ראוי לפנות לפרויד ולתלמידיו. הם עוסקים בחלומות לא מעט. זאת ועוד, חוץ מחיטוט בחלומות, פרויד גם כתב ספר שלם על בדיחות. אבל אתם יודעים איך זה בכתבים של פסיכואנליטיקאים, אם הם לא כתבו על משהו עד עמוד 7, אז לעולם לא נדע עליו, כי אף אחד לא שורד יותר מששה-שבעה עמודים של הטקסטים שלהם. ועדיין, במקרה הנוכחי גם מי ששרד מדווח בשמם שאין מה לצפות מחלום להומור איכותי.

עוד הערה להורים לפעוטות, ולחובבי לאה גולדברג שמזדעקים כעת כי "הלילה הילד צחק בחלום". זכרו נא שצחוק אינו מעיד בהכרח על הומור. ממש לא. גם מבוגרים שמתעוררים וחיוך על שפתיהם מדווחים על חלום כיפי, אבל לא משעשע.

אז הקדשתי לנושא כמה שעות ערות, ופענחתי את התעלומה. ברוב המקרים הומור מבוסס על קונפליקט כלשהו שמוביל לשורת המחץ. אבל את עולם החלומות אי אפשר לאתגר בקונפליקטים כאלה. סוס נכנס לבר? אין בעיה, שייכנס; יש מקום לכולם. יושבים על הסוס כומר ורבי? זה לא משהו שהברמן בחלום לא ראה כבר אלף פעם קודם. בקיצור, החלום יכול להכיל בכיף את ההתנגשות עם המציאות, כך שאין לו הזדמנות להרים להנחתה לשורת המחץ. החלום מאפשר לנו לעוף אם נרצה, אבל יש לכך מחיר. בכניסה לחלום אנא קחו זוג כנפיים מהשוער, והשאירו ברשותו את ההומור כפקדון עד היקיצה.

** בשולי ההגיג אתוודה שעדיין מציק לי גודל המדגם שהוביל אליו מלכתחילה. אמנם אני לא מדגם כל כך קטן (אם כי אני באמת מנסה להפחית במתוקים ובשאר פחמימות), אבל באמת לא ברור לי אם זו תופעה נפוצה כל כך. איך זה אצלכם?