כולנו מכירים את דילמת הרוכסן והפטרוזיליה. האם בדייט ראשון נעיר לאדם שמולנו על פיסת פטרוזיליה שנתקעה בשיניים? ואם יחלוף על פנינו אדם לא מוכר, האם נציין בפניו שהרוכסן קצת פתוח? אצל אנשי רפואה הדילמה הזו חמורה יותר. מה עושה רופא שפתאום מזהה אצל זר או אצל ידיד ניצנים של מחלה או תסמונת כלשהי, אבל לא התבקש לחוות דעה. האם מחובתו לספר ולהתריע, או שעליו לכבוש את נבואתו? דעו לכם שלפעמים האתגר הזה רובץ גם לפתחם של חוקרי הומור. בשכונתי גר לו, בלי להזכיר שמות, אמן רב-פעלים וקומדיאנט מצליח