ראשי

  לצון חופשי - הבלוג 

הרצאות

רבים שואלים אותי:

"אורי, אם הצחוק כל כך טוב לבריאות, למה לא רואים קומיקאים זקנים?"

"למה אתה מתלהב מחולדות צוחקות? כשאני רואה אותן בבית, אני בוכה"

"תגיד לי, קניתי לילד ספר בדיחות, אבל לא נראה לי שזה עוזר לו במיוחד"

"מה הקטע עם דגדוגים? למה זה טוב?"

 

בדף הזה אני מציג הגיגים, שלי ושל אחרים, שנועדו לעניין, להדגים, לשעשע ואולי גם לעורר דיון.

בגתן, תרש וזרש נכנסים לבר

* גבעת חלפון (אסי דיין, לפני 40 שנה) * חלום ליל קיץ (ויליאם שייקספיר, לפני 400 שנה) * סטיריקון (גיוס פטרוניוס, לפני כ 2000 שנה) * מגילת אסתר (אסתר ומרדכי עם עזרה מחברים, מזמן מזמן) מי יוצא הדופן? גבעת חלפון, כמובן. אני מניח שלמעט מתי מספר, רוב קוראי הפוסט הזה מצאו את עצמם די משועשעים מגבעת חלפון, אבל פחות צחקו מהיצירות האחרות שהוזכרו פה. זה לא כל כך מפתיע, כי בסאטירות ובקומדיות, אפילו הטובות שבהן, יש גם רכיב מקומי וזמני, שלא תמיד מזדקן יפה. יודעי דבר מסבירים, למשל, שהקומדיות של שייקספיר דווקא נצפו, נצרכו והצחיקו קהל ברמה עממית, ממש כמו הגשש החיוור מאות שנים לאחר מכן. באופן דומה, גם מגילת אסתר הייתה סאטירית, וכנראה שעשעה מאד את הקוראים בזמן שנכתבה. אחח, היו זמנים. אז תכל'ס, מתי הזדמן לכם ממש

פוסטים מומלצים
פוסטים מהעת האחרונה
ארכיון
Follow Us
  • Facebook Basic Square

© 2018 by Uri Feintuch

050-656-4021

  • Facebook - White Circle