מסמרים ונוצות - חלק א

מספרים על הישיבה בנובהרדוק אשר במינסק של פעם, שהתמקדה רבות במוסר ובשיפור המידות של התלמידים. לפי האגדה אחת מהמשימות שהם קיבלו כדי לשבור ולהכניע את גאוותם היתה אתגר המסמרים. התלמיד נאלץ לגשת לבית המרקחת ולבקש לרכוש מסמרים; כן, מסמרים. הוא כמובן חטף על הראש מהרוקח, שבטח נשבר לו מהריאליטי-דוסים הזה, וחווה בושה עמוקה, שסופה ענווה ושיפור המידות.

בימינו, נראה לי שהמשימה הזו היתה מתפקששת כבר בראשיתה. אם תיגשו לסופר-פארם ותבקשו מסמרים, הרוקח בכלל לא יתרגז. הרי אי שם על המדפים יש לו הכל. הוא רק ישאל אם אתם מעוניינים במסמרים מקוריים ויקרים, או במסמרים ממותג הבית, כי תכל'ס שני הסוגים מבוססים על אותו חומר פעיל; ברזל, כמדומני.

נזכרתי באגדה האורבנית הזו, כשנתקלתי במחקרים על בדיחות לא-מצחיקות, או ליתר דיוק, על הדרכים שבהן אנשים מגיבים לבדיחות לא מצחיקות. החוקרים ערכו סדרת ניסויים, שבהם נשלחו עוזרי ועוזרות המחקר שלהם לדבר עם זרים, עם ידידים ועם בני משפחה, ולספר להם בדיחה לא מצחיקה. החוקרים תיעדו את התגובות, וניסו לראות מה מאפיין אותן.

אני חייב להודות שהדבר שהכי הטריד אותי במחקרים האלה הוא הפדיחה רבתי של החוקרים. עם כל הכבוד למדע, האם אני הייתי מוכן לגשת למישהו ולספר במודע בדיחה גרועה?

ותבינו, לא מדובר בסתם בדיחה גרועה, אני מדבר על הקטסטרופה הזו: - מה אמרה הנעל הגדולה לנעל הקטנה?

- כלום. נעליים לא מדברות.

לי, באופן אישי, נראה הרבה יותר כיף לבקש מסמרים בבית מרקחת, ברגים בחומוסייה וקוֹלָר-ניטים בחנות פרחים.

לפני שנדבר על הממצאים ועל חשיבותם לחיינו, קשה לי להתאפק מלערוך סקר. ספרו לי, איך תגיבו לאדם שיספר לכם בדיחה גרועה? לא פוגענית או מרושעת; סתם בדיחה עלובה. האם: 1. תשתפו פעולה בצחוק מעושה? כי לא נעים להעיר, אז בואו נזרום.

2. תעירו בעדינות שלא מצחיק? אתם יודעים, כמו שמעירים על כתם מביך בחולצה.