אתה צוחק עלי? וגם את? ואפילו אתה?
היום כידוע, הוא היום האחרון של האוֹקְטוֹבֶּרְפֶסְט, פסטיבל הבירה המתקיים מדי שנה במינכן. אם במקרה אתם יושבים שם על הבאר, מוקפים בחבורת גרמנים שתויים, עצתי לכם: להיזהר כשאתם מתלוצצים איתם. לכל גרמני שמיני יש סוד אפל; הבה ונדבר עליו, כי הוא רלוונטי לכולם.
האם קרה לכם שהגעתם לתחנת אוטובוס, בנק, מרפאה, או אפילו מסיבת קוקטייל, ועם כניסתכם שמעתם צחקוק? ייתכן שהוא הושמע בידי צמד נערות מתלחששות בצד, או שפרץ בשיחת רעים בין שניים-שלושה חברים שם בפינה.
לחלקכם אין מושג על מה אני מדבר, כי אתם יודעים שהחיים קצרים מדי מכדי להתייחס לכל צחקוק, עיטוש או רעש רקע. אחרים, כמוני למשל, דווקא ישימו לב. אם הצחקוק הנ"ל יישנה ואף ילווה במבט לכיווני, לא אהסס ואשפיל מבט חטוף על מנת לוודא שלא נעלתי זוג נעליים לא תואם, או חמור מכך, ענבתי עניבת נקודות יחד עם חולצת פסים.
אבל יש גם כאלה שאותו צחקוק חרישי ישנה עבורם את המשך היום, ולא לטובה: "למה הם צוחקים עלי?", הם יחשבו לעצמם, "מה עשיתי שכל כך מצחיק את כולם? אני כנראה מוזר ומשונה, ולא פלא שהם שלועגים לי. עדיף שאקום ואצא מפה". לעיתים הם פשוט יברחו; במקרים אחרים הם יזייפו חיוך מוזר, יתנהגו באופן לחוץ ומלאכותי עד שמישהו באמת יצחק עליהם, ואז יברחו.
זה הזמן להכיר – גלוטופוביה.
לא מדובר בפחד מוגזם מגלוטן, אלא בחשש הפתולוגי של האדם שמא צוחקים עליו (גלוס – צחוק ביוונית). הפוביה הזו היא צעירה למדי, והכריזה על עצמאות רק לפני כעשור. כלומר, גם קודם היו אנשים שלקו בבעייה הזו, אבל המומחים חשבו שמדובר בפרנויה או חרדה חברתית; מתברר שלא זה המקרה. הגלוטופוב לא יפחד בהכרח מפני קהל, אבל יפרש כל צחוק, כל חיוך וכל הלצה ככאלה שנועדו להגחיך דווקא אותו. זה לא נעים ולפעמים גם נורא, כי אלה שסובלים מרמה גבוהה של גלוטופוביה יימנעו מהגעה או משהייה במקומות ואירועים בעלי פוטנציאל צחוק.
בקיצור, לא כיף להם במסיבות, וגם לא בכיתת בית הספר או במטבחון בעבודה.
הואיל ומדובר באבחנה חדשה יחסית, החוקרים עוד מנסים לאפיין אותה, לזהות תת-קבוצות שלה ואפילו למצוא קישורים לאיזורים ולמנגנונים רלבנטיים במוח. גם היקף התופעה עוד לא ידוע, אם כי די ברור שהוא תלוי איזור ותרבות. מחקר ראשוני העלה שבישראל יש כ6% גלוטופובים ברמות הפרעה שונות, אבל בגרמניה מדובר בשיעור כפול. אכטונג!
המידע הזה אולי מעניין ואולי לא, אבל הוא לבטח חשוב.
ראשית, אם משהו בתיאור הזה נשמע לכם מוכר, אז אתם לא לבד. זו הפרעה מוכרת וכדאי לחפש גורם מקצועי שיסייע. ספרו לו על גלוטופוביה, לא כולם מכירים.
שנית, אמנם יש עוד הרבה מסתורין סביב הבעיה הזו, אבל די ברור שהיא נפוצה יותר ומשמעותית בגיל הילדות. אז אם אתם בתחום החינוך, מומלץ להוסיף גם את הגלוטופוביה לרשימת האתגרים שזקוקים לתשומת לבכם.
וכמובן, אם אתם עובדים עם קהל, שימו לב לתגובה של בני שיחכם לבדיחות ולסתם צחוק מצדכם, אפילו שהוא תמים ולבבי. אם הם מגיבים בחיוך מאולץ או קפוא, זה הזמן לעבור לדיבור קורקטי, כלומר אם חשוב לכם הקטע הזה של לקוחות חוזרים.
ובל נשכח את החברים בברלין – שובו הביתה! אולי פה מישהו יעקוף אתכם בתור למילקי, אבל לפחות אפשר לצחוק עליו פי שניים מאשר בגולה.
