תעשו צ'ייייז למצלמה!

יש מצב שמרוב עיסוקים במפלגות, מדגמים ומצלמות אולי פספסתם אירועים חשובים אחרים שאירעו בעולם. למזלכם אני פה, ושמח לדווח לכם שבשבוע שעבר שוב חולקו פרסי האיג-נובל בטקס חגיגי באוניברסיטת הרווארד. הפרס, כזכור, מוענק מדי שנה לחוקרות ולחוקרים מוערכים ורציניים, שהמחקרים שלהם נראים לפעמים קצת פחות רציניים לצופים מהצד.

בשבוע האחרון זכה פרופסור פריץ שטראק מגרמניה בפרס האיג-נובל על מחקר שערך לפני כ30 שנה. במחקר הוא ועמיתיו תמרנו את הנבדקים להחזיק בפה עט, באופן שיגרום להם לחייך או לא (ראו תמונה). מתברר שאם החזקת העט מפעילה את שרירי החיוך, הנבדקים יושפעו ויצחקו יותר מבדיחות. המחקר הכה גלים בעולם, וצוטט אלפי פעמים. משמח לחשוב שרק צריך לחייך כמו סמיילי, והמוח כבר יושפע ויעבור עצמאית למצב דונט-וורי-בי-האפי.

אבל

התוצאות היו טובות ואופטימיות מדי בשביל כמה חוקרים משביתי שמחות, ובאישורו של הפרופסור שטראק הם שחזרו את המחקר ב 17 מעבדות עם למעלה מאלף נבדקים. והתוצאות? בואו נאמר שאחרי 30 שנה פרופסור שטראק פרסם מאמר "אופס-אולי-טעינו", וזכה בפרס איג-נובל על הזיג-זג המדעי שעשה בסלואו מושן. קצת עצוב.

אבל 2

כמה חוקרים מהאוניברסיטה העברית סירבו לקבל את הדין ולמחוק את החיוך. צוות מחקר מהמעבדה של ד"ר רותי מאיו בחן את המחקרים, וקרא היטב את האותיות הקטנות. הם גילו שבמחקר השחזור יש תוספת קטנה למחקר המקורי – מצלמות. החוקרים הציבו מצלמות בחדרי הניסוי ותיעדו את הנבדקים, משל היו ליכודניקים בקלפי.

ובאמת, במחקר שפורסם לאחרונה (מאת תם נח, פרופ' יעקב שול וד"ר רותי מאיו) מתגלה שכאשר יש מצלמה בחדר, החזקת העט במצב חיוך לא משנה, אבל בהעדר מצלמה, החיוך דווקא משפיע על המוח ומגביר את תחושת השעשוע מהעולם.

לפיכך, לא נותר לי אלא לעדכן את האימרה הותיקה של הסופר ויליאם פורקי, ולהמליץ לכם לרקוד כאילו לא צופים בכם, לאהוב כאילו מעולם לא נפגעתם, לשיר כאילו לא מאזינים לכם, ולחייך כאילו לא מצלמים אתכם.

יום בחירות שמח!