סטטוסקופ ועפרון לכל רופא

ריח בחירות נישא באוויר ועמו גם האפשרות לפנטז אילו תקנות וחוקים הייתם קובעים, לו נבחרתם לשלטון. השבוע צפיתי בנער צעיר שנענה לאתגר באופן מעורר מחשבה. כידוע, כל בתי הספר שמכבדים את עצמם עוברים כל מיני מהפכות עם כניסתו של חודש אדר. בחלק מבתי הספר במגזר הדתי נהגו להכתיר רב או רבנית פורים, ולעיתים הם זכאים לחוקק מספר חוקים שיחולו במהלך החודש על כלל בית הספר, לרבות הסגל. בסרטון הכתרה שראיתי לאחרונה עלה לדוכן רב פורים מכתה ח' והכריז בפסקנות שכל שיעור ייפתח בבדיחה.

אני תוהה אם הוא יודע שהוא כיוון לדעת גדולים, וכי כבר לפני כ 1700 שנה, האמורא רבה נהג לפתוח כל שיעור בבדיחה "אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן", ורש"י מפרש " בדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה". אז למה זה טוב כל הבדחי הזה?

אני נזכרתי במחקר שפרסמה לאחרונה קבוצת חוקרים גרמנית בכתב עת שעוסק בחינוך רפואי. מסופקני אם לימודי הליבה בגרמניה עוסקים בחכמי בבל ובשיטות הפדגוגיות שלהם, והם ניסו לפתח שיטה פדגוגית דומה במהות אך שונה בטכניקה. החוקרים ביקשו משתי קבוצות רופאים להתמודד עם משחק מחשב למשך שתי דקות. בקבוצת המחקר הרופאים התבקשו במהלך המשחק גם להחזיק עפרון באופן שגורם לחיוך מלאכותי. לא הוסבר להם למה ומדוע, כמובן. לאחר שתי דקות של משחק הרופאים התחילו לקבל פציינטים, ולאחר מכן מלאו שאלון קצרצר לגביהם. מתברר שהרופאים בקבוצת העפרון המחייך מצאו את המטופלים שלהם כאטרקטיביים יותר; כן כן, מה שקראתם.

בקיצור, רש"י צדק. התלמידים מחייכים ואז נפתח לבם, כך שהמורה נתפש בעיניהם כנחמד יותר. במילים אחרות, כשאתם גורמים למישהו לצחוק, אתם לא עושים זאת רק למענו, אלא גם למענכם.

וכמובן, בפעם הבאה שאתם הולכים לרופאה, אל תשכחו לתת לה עפרון. תגידו שאני ביקשתי.