לצון שימושי

אתם בטח מכירים את הבדיחה על הנוסע שגילה תקר ברכב באמצע השומקום וגילה שאין לו מגבה (ג'ק בלעז) לרכב. זה היה בלילה, בטח בלילה. יודעים מה? גם בגשם. הוא טיפס על גג הרכב והסתכל סביבו בחשיכה. בקצה האופק ראה אור מבליח, כנראה בקתה. התחיל האיש לצעוד לשם תוך שהוא רוטן על הגשם ועל הבוץ. עם הזמן הוא גם התחיל לרטון על המצב, ועל זה שבעל הבקתה בטח יבקש איזה תשלום תמורת השאלת הג'ק. נו, זה בסך הכל הגיוני. מה, לא מגיעים לו חמישים ש"ח, אפילו מאה? בעצם, האיש הזה בטח יודע שיש לו את הג'ק היחידי בסביבה, אז הוא אולי יבקש מאתיים, ועל הדרך המנוול הזה גם יכול לתקוע לי מחיר של חמש מאות! מה הוא חושב לעצמו? חמש מאות או אלף שקל עבור שימוש של חצי שעה בג'ק! חתיכת חוצפן! חושב שמצא לו פראייר.

בינתיים הגיע כולו משולהב לבקתה וצלצל בפעמון.

בעל הבית ניגש מנומנם לדלת והנה מולו נמצא איש עצבני, מזיע ואדום פנים. לפני שהספיק לפתוח פה, העצבני ישר צועק עליו: "יודע מה? מצדי אתה יכול לקחת את הג'ק שלך ולדחוף אותו!" הסתובב והלך.

מכירים? מתברר שגם בני בכורי מכיר.

לפני כמה ימים הוא ניגש אלי, ביודעו את מדיניות המינימום-טאבלט-לילדים הנהוגה בבית, והכריז: אבא, זוכר את ההוא עם הפנצ'ר שחיפש ג'ק? אז במקום שאני אחשוב עוד ועוד איך לבקש ולהתעצבן בסוף, אז תגיד לי כבר עכשיו אם אתה רוצה לתת לי לשחק בטאבלט.

קיבל, בטח שקיבל.

לפעמים נחמד לגלות שהתפוח נפל לא רחוק מהעץ. די קרוב אפילו.