ראשי

את המתיחה הזו דווקא אפשר להפסיק


אני, כידוע, אינני מחובבי ז'אנר המתיחות, אבל כמו כולנו גם אני נתקלתי במתיחות שונות ומשונות בימי חלדי. יש אחת שאני נזכר בה בכל יום חמישי או שישי בתקופת הקורונה. אולי היה זה יהודה בארקן ז"ל ואולי עמית לתחום, שלפני שנים רבות התקין באחד הסופרמרקטים שקיות חד-צדדיות. כלומר הפריט ששלפו הלקוחות היה שקוף, עשוי ניילון וזמין לשימוש בצד מדפי הירקות והפירות, אבל היתה זו רק חתיכת ניילון ותו לא. לא משנה עד כמה נאבקו בה הקונים, היא לא נפתחה לכדי שקית מתפקדת, פשוט כי לא היתה לה דופן שניה. הלקוחות בסופר נמתחו, המצלמה הנסתרת צילמה, והצופים בבית צחקו. נו, עולם כמנהגו נוהג. עד שהגיעה המגפה, והעולם עצר מלכת, ואז חזר, אבל במגבלות. כל מי שנשלח למשימת קניות שבועית בשנה האחרונה, מבין היטב למה אני נזכר במתיחה העתיקה הזו. הרי מאז שאנחנו עוטים מסכה שחוצצת בין האצבע לבין הפה, אין שום דרך יעילה באמת לפתוח את השקיות. אגף הירקות והפירות הפך לאיזור מטיל אימה, כשכל פרי וירק דורש מאיתנו להתמודד מחדש עם אתגר השקית, שוב ושוב ושוב. יש אומרים שדיאטות הקטוגנים, האטקינסים ועוזריהם חוות עדנה בעת הזאת, רק בגלל שהן מאפשרות לצמצם מגע עם אגף הפירות והירקות על שקיותיו העוינות. כן, אני יודע, יש שיטות אלטרנטיביות לגייס קצת לחלוחית; אבל הקב"ט ברמי לוי היה נחרץ מאד, כשהבהיר לי שאסור בתכלית האיסור להעביר אצבע מהירה על פיות של פעוטות אקראיים בעגלה לידי. פשוט לא. המחוקק מאד מפורש בנידון.


ברם, יום אחד גיליתי מה הפתרון. הייתי בהתקף של מעשים טובים והחלטתי לעשות גרטה, ולהיות קצת אקולוגי. אז פשוט לקחתי איתי צרור שקיות ריקות שהצטברו מהקניה הקודמת. וראו איזה פלא, הן כבר פתוחות וזמינות ושמחות לקלוט ירקות חדשים, אולי גם פירות. גם יעיל, גם חסכוני ולפעמים גם העגבניה מגיעה הביתה עם ארומה של בצל בילט-אין . נסו ותיהנו.

הרצאות

פוסטים מומלצים

צור קשר

פוסטים מהעת האחרונה